לחיות את הנס ופשוט להיות מאושרת

מחקר בפסיכולוגיה חיובית מצביע בבירור שחלק ניכר מהאושר בר-בנייה ולא רק תוצאה של נסיבות חיצוניות - עוצמת ההשפעה של פעילות מכוונת (הכרת תודה, מערכות יחסים, משמעות) על תחושת האושר הוכחה שוב ושוב במחקרים. זה לא אומר שנסיבות לא משנות כלום, אבל זה כן אומר שיש לך יותר שליטה על התחושה הזו ממה שנדמה.

מחקרים עקביים מראים שאנשים שמתרגלים בהכרת תודה על בסיס קבוע מדווחים על שביעות רצון ואופטימיות גבוהים יותר, כי התרגול מעביר את תשומת הלב ממה שחסר למה שכבר קיים. זו לא חשיבה על-ברור - זו שינוי אמיתי במוקד התשומת לב, והוא נשען למידה רבה על תרגול.

זו תחושה נפוצה יותר משנדמה, ולעיתים קרובים מצביעה על פער בין החיים החיצוניים לבין תחושת המשמעות הפנימית - חוקרי אושר מדגישים שוב ושוב שמעורבות במשהו גדול מהעצמי (ערכים, נתינה, מטרה) היא רכיב הכרחי לתחושת אושר יציבה. ריקנות כזו היא לרוב אות שכדאי לבדוק לא מה חסר בחוץ, אלא מה חסר מבפנים.

מחקרים על גנטיקה של אושר מראים שיש רכיב תורשתי, אבל הוא מהווה רק חלק מהתמונה - חלק משמעותי נקבע על ידי פעילות מכוונת שאדם בוחר לעשות, לא רק על ידי מזג מולד. זה אומר שגם מי שלא 'נולדה שמחה' יש לה מרחב אמיתי לפתח את זה.

חוסן נפשי - היכולת להתאושש מקושי - הוא מיומנות נפרדת מנטיה טבעית לשמחה, ומחקר מראה שהוא ניתן לחיזוק דרך תרגול. אין ציפייה ריאלית להישאר שמחה תמיד, אלא לפתח יכולת לחזור לאיזון גם אחרי שהחיים מטלטלים אותך.

במובן היומיומי, זה אומר לשים לב את הרגעים הקטנים והחיוביים שבדרך כלל עוברים מתחת לרדאר בלי שנשים לב, כמו לראות ציפור פני שנוחת בדרך. במחקר נפשי, זה קרוב למה שנקרא 'מצב זרימה' - הרחבת ערנית רגשית שמאפשרת לראות יותר שלעת עמנו בעולם.

דווקא אז, לפי גישת הפסיכולוגיה החיובית, העבודה המשמעותית ביותר נעשית - עבודה על המשעים הפנימיים מתחת להמצב החיצוני היציב השפעה עמוקה יותר מניסיון לתקן רק את החוץ. מצב חיצוני מאושר בראשונה מאפשר לבנות בית יציב יותר לשינוי חיצוני בעתיד.

מחקר על אושר מדגיש שוב ושוב שקשרים חברתיים ומערכות יחסים הם מהמרכיבים החשובים ביותר לרווחה נפשית - אושר שנבנה בבידוד גמור נוטה להיות שביר יותר מאושר שנבנה גם על שיתוף ותחושת השתייכות. זו לא אומרת שאי אפשר לעבוד לבד, אלא שכדאי לזכור את הממד השיתופי.

כן, וזה בדיוק העניין - מחקר על 'פעילות מכוונת' מראה שהתרגול (כתיבת הכרת תודה, יצירת קשר, פעולת חסד קטנה) משפיע גם כשהוא נעשה בלי הרגשה ראשונית של רצון, ולפעמים דווקא התחושה מגיעה אחרי הפעולה ולא לפניה. אין צורך לחכות שירגישו להתחיל.

סיון

36