דלגי לתוכן המרכזי

טוענת

סרטוןפתוח לכולן

את רואה את כולם — אבל מי רואה אותך?

רוצה להעמיק?

המסע מתחיל בהרשמה

ההרשמה ל״השדה המאוחד״ חינם. בפנים מחכים לך תכנים, תרגולים ומדיטציות — ולעומק, מסלול המועדון פותח דלת לעבודה פנימית מלווה בקצב שלך.

טעימה מהתוכן

כמה שאלות שיפתחו לך צוהר אל מה שמחכה בפנים 💛

למה אני מרגישה שאני רואה את כולם, ועלי איש לא מסתכל?

תפקיד רגשי במשפחות ובחברות נוטה להיות לא-מאוזן: מי שמזוהה לשים לב ולהקשיב לאחרים לא תמיד מקבלת את אותה קשב בחזרה. אנשים מנועדים לשים לב - מי שנותנת הרבה - נוטים עם הזמן לעשות בדיוק את זה, מתוך הנחה (לא מודעת) שידעת לקבל.

מה קורה לנשים שנותנות הרבה לאחרים אבל לא מקבלות בחזרה?

בטווח הזמן זה מוביל לשחיקה רגשית, תשוש ותחושת מוגברת, ובמקרים קיצוניים עד דיכאון. עבודה על נתינה לא-מאוזנת דורשת למד לקבל בלי ענישה, לא רק לתת בלי מצליח.

האם בדידות ותחושת בודדות יכולות לקרות גם למי שמקיפה באנשים?

כן - בדידות היא פונקציה של איכות החיבור, לא מספר האנשים סביבך - אפשר להיות מוקפת ולהרגיש בדיוק לא-נראית במקביל המצב הזה. הפער הבודד נובע מעומק החיבור, לא ממספרו.

מה עושים כשמסוגלים שאני נותנת לכולם ואין מי שנותן לי?

צעד ראשון הוא להבחין שאי אפשר למלא מכוס ריק - נתינה מתמשכת בלי מקור תמיך מובילה לשחיקה ואיבה. צעד שני הוא לזהות מי בסביבך (חברה, מטפל, עצמך) יכולה להקשיב לך בפועל.

האם נשים שרגילות לראות את האחרים נוטות יותר להזנח עצמן?

מחקר בפסיכולוגיה חברתית מצביע שנשים, בשל סוציאליזציה משעית מגילה, נוטות לפתח צורך של אחרים לפני שלהן עצמן, והזנחה עצמית נחשבת לעיתים למשהו פחות לגיטימי. זה לא פגיעה אישית, אלא הרגל נלמד.

מה ההבדל בין להיות אדיבה לבין להיות מועילה לעצמם במרכז?

אדיבות ומועילות מסוגלות יכולות להתקיים יחד - ההבדל הוא אם הנתינה מגיעה מתוך בחירה ועם מרחב אמיתי לקבל, או מתוך צורך כפוי להיות נאהבת. נתינה מהמקום הראשון מעניקה ומקימה צורך, מהשני נוטה לרוקן.

האם נשים מוצאות עצמן לרוב 'נותנות' במשפחה ובחברות, וזה מקרי?

יש מרכיב חינוך חברתי-תרבותי שמעודד נשים לראות בנתינה כתפקיד הבסיסי, ויש בו גם הערה אמיתית שמקשה מצב לקבל בחזרה. עד שאפשר לשנות את הדפוס, שווי להיות מודעים ממנו ולמה הוא קיים.

מה עושים עם התחושה שאף אחד לא ישאל שאלה בסדר?

תחושה כזו היא אות אמיתי של בדידות, לא דמיון על המצב בפועל. צעד מעשי הוא לשאול בקול מה את צריכה - גם אם אין מי ששאל את השאלה או איש לא הבחין.

האם אפשר לשנות דפוס של שנים מנותק במשפחה, או זה תמיד מעמד כשהננס?

ניתן לשנות - הצעד הראשון הוא להפנים את הצורך במקום לחכות שהסביבה תשים לב. בקשה ישירה ('אני צריכה עזרה עם זה') מאפשרת לאחרים להיענות באופן שמדבר ניחוש סמוי לא מצליח.

איך ניגשים לתוכן?

הצפייה/ההאזנה נעשית מתוך אתר "השדה המאוחד" של סיון פרץ, לפי מסלול החברות שלך. ההרשמה לאתר חינם.